אינטליגנציה רגשית

אריסטו אמר,זה קל לכעוס. לכעוס על האדם הנכון בזמן הנכון במידה הנכונה. זה לא פשוט.

גדולתו של האדם היא לדעת לשלוט ברגשותיו, לנהל אותם ולהשתמש בהם בחוכמה ובאופן מושכל. כעס, רוגז, שמחה, עלבון וכל קשת הרגשות שהאדם חווה יום-יום במהלך חייו יוצרים צורך ב"אינטליגנציה רגשית". מהי אינטליגנציה הרגשית, מדוע היא כל כך חשובה, איך מזהים חוסר בה ומה עושים כדי ליצור אותה?

התפתחות רגשית איננה תנאי במסלול הלימוד במערכת החינוך, אך היא מחויבת המציאות ולמעשה היא מבחן חיים. בלעדיה יהפכו חייהם של רבים מבני האדם לאסון. הם אינם יכולים להגיע להתפתחות של האישיות שלהם בצורה מותאמת ליכולותיהם השכליות. אדם אינו יכול להתקדם בחייו ולהתמודד אתם כשהוא מצויד ביכולות חשיבה שכלית בלבד. מאז קיומה, מערכת החינוך נסמכת על כך שהילד יתפתח רגשית עם התבגרותו, ועם השנים ירכוש יכולות רגשיות מהסביבה, מהוריו, מאחיו ומחבריו. איש אינו באמת מודע להשלכות של אירועים וטראומות שאותו ילד חווה בילדותו ובשנות התבגרותו.

אירועים אלו חבויים עמוק בתוך הילד ואין כל דרך להוציא אותם ממנו. הוריו לא ידעו, כולם בסביבה לא שמו לב ופתאום, לאחר ההתמודדות ראשונה מחוץ למסגרת והחממה שלו, הילד מתפרק לגורמים, סובל מנזק נפשי רגשי עצום, בטחונו האישי נרמס והוא נזקק למערך שלם של טיפולים, שלא תמיד מצליחים לייצב אותו. סביב אירועים כאלה ואחרים מתפתחת אישיותו של האדם ומתעצבת לה, וכך גם התפתחותו הרגשית. אין לו לאדם כל מבחן בדרך אשר בוחן
את יכולתו הרגשית ואת ההתפתחות שלה, ולכן עליו לעמול ולפתח אותה באופן קבוע. לכל אדם יש רגשות ועליו להפעילם בתבונה, ממש לשלוט בהם ולהפעילם במינונים הנכונים ובסיטואציות הנכונות, ובכל עניין לגופו ממש לנהל אותם. כשאין לאדם היכולת הזאת, הוא הופך להיות כעלה נידף לפי צורכי סביבתו, עדין ופגיע. כשרגשותיו אינם נשלטים, הם עושים בו כרצונם. בנתינה, בכעס, בקנאה, באהבה. כך הופכים רגשותיו ללא-רציונאליים ואינם מפותחים כנדרש. אנשים הופכים לקיצוניים או מפתחים נטיות אובדניות מתוך חולשה רגשית. מתוך חולשה רגעית ורצון להיות מקובלות בחברה בנות עלולות להביא עצמן למצבים של השפלה וניצול מיני.

אנו עדים לתופעות אלו יום-יום. האדם צריך להיות מודע למגבלותיו ולרגשות השולטים בו. עליו להיות מודע לצורך בחיזוק שליטתו ברגש ולפתח יכולת זו.

על האדם ללמוד לחזק את הרגש החיובי, כדי להחליש את הרגש המנוגד והשלילי.

הרגשות השליליים הבסיסיים שעלינו להחלישם הם: כעס, כאב, דאגה, עצב, פחד, צער, קנאה, חרדה. לעומתם, הרגשות החיוביים שעלינו לטפחם ולחזקם הם: שמחה, בטחון, אושר, ענווה וצניעות, חמלה, הסתפקות במועט, התרגשות ועוד. אך כאמור, קודם לכול על האדם להיות מודע לצורך לפתח ולהעצים את הרגשות החיוביים, ולדעת שלכל רגש שלילי יש רגש חיובי מנוגד לו, שעצם חיזוקו יחליש את הרגש השלילי.

למשל הקנאה – כדי להפחית כוחו של רגש שלילי זה נחזק את רגש ההסתפקות במה שיש, את הענווה שלנו ואת אהבת האדם, כיוון שבזמן שאנו מסתפקים במה שיש לנו, גם אם זה מעט, אנו שמחים על כך שיש לאחר. קיים בנו רגש אהבת האדם מפותח )וזו עבודה לא קלה, לחזק רגש זה(. אם כך, על האדם לערוך לעצמו תרגילי התחזקות, לעבוד על השליטה במחשבות שיוצרות את הרגשות, לחוש את הרגשות החיוביים ולתת להם לחלחל בתוכו.

על ידי חיזוק השליטה ברגשות החיוביים, תתאפשר שליטה קלה יותר בכלל הרגשות. כוחם של הרגשות השליליים ייחלש, והיכולת לשלוט בהם תהיה קלה יחסית. חכם אחד הגדיר פעם את ההבדל בין חיים עם יכולת שליטה ברגש לבין חוסר יכולת שליטה בו כהבדל של החיים בגן-עדן לגיהינום, וכך הדבר